בלה רוזנבלט: איך אני רואה את מבנה החברה הישראלית

תורגם לעברית על-ידי המחברת ב-2024/9/11

========================

ברצוני לחלוק תצפיות על מבנה החברה הישראלית המודרנית מנקודת מבטו של אדם המקובל כאן כ- «זר» (המונח מוסבר בהמשך). נדבר רק על המגזר החילוני שאני מכירה

1 .
המודל של מבנה החברה הזו שנשתמש בו במאמר זה הוא פירמידה. במחצית הגובה שלה, במקביל לבסיס, חוצה אותה «תקרת זכוכית» (היא כאילו בלתי נראית עד שנתקל בה הראש). מתחת ל-«תקרה» הזו בפירמידה נמצאים אותם סוגי עבודה שהם יותר קשים, מונוטוניים, פחות יצירתיים ובשכר נמוך. מעל «התקרה» נמצאים עבודות אטרקטיביות בשכר גבוה; לא כולם מצריכים בהכרח ראש טוב או מקצועיות גבוהה — למשל, יש תפקידים מאוד פשוטים בשכר גבוה מאוד ל-«מקורבים», הבאים בפּרוֹטֶקציָה, בחברות ממלכתיות כמו חברת החשמל, מקורות וכמובן בצה″ל

2 .
כדורים צבעוניים מתגלגלים עד לפירמידה דרך הצינור. במודל שלנו מדובר באנשים שמצטרפים לשוק העבודה (נוער ישראלי המתבגר או עולים חדשים). בכניסה מהצינור לפירמידה ישנו שסתום המאפשר לכוון את הכדור «מעל» או «מתחת» לתקרת הזכוכית. השסתום מנוהל על-ידי קציני כוח אדם צללים אשר הוצבו בשירות זה על ידי האוליגרכיה הישראלית (אף אחד אחר לא בחר בהם, לא כולם יודעים על קיומם ותפקידם — זה דומה ל-«מחלקות הראשונות» בברית המועצות). קצין כוח אדם צללי (להלן מכונה קכא″צ) פותר עבור כל מתקרב רק חידה אחת: האם הוא «משלנו» (כלומר, האם אדם זה שייך, לדעת הקכא″צ, למגזר החברה המעודף על-ידי הקכא″צ), או שהוא זר? הרוב המכריע של העולים מברית המועצות — חבר העמים שעלו לארץ ב-20 השנים האחרונות — מקובלים כאן כזרים, עם כל ההשלכות הנגזרות מכך

3 .
אלה שמקובלים כ-«משלנו», נשלחים לעמדות מעל «תקרת הזכוכית», שם הם מקודמים כלפי מעלה על פי עקרון פיטר. הנה ההסבר על-סמך ויקיפדיה: על פי עקרון פיטר, אדם שעובד בכל מערכת הירארכית מקודם עד שהוא מגיע לעמדה שבה הוא אינו מסוגל להתמודד עם דרישות התפקיד שלו, כלומר, הוא מתגלה כלא כשיר. רמה זו נקראת רמת אי-היעילות של עובד זה. העובד «ייתקע» במקום הזה ויישאר שם עד שיעזוב את המערכת — כלומר יתפטר, ימות או יפרוש

הערה: בישראל, לעומת זאת, אדם שהגיע לדרגת «אי-יעילות» לא בהכרח נתקע שם, אלא יכול לפעמים לקדם את עצמו גבוה יותר ויותר, תוך שימוש במערכת עזרה הדדית של אוליגרכים כמוהו, שעולים על-ידי פּרוֹטֶקציָה

4.
ה-«זרים» נשלחים לעמדות מתחת ל-«תקרת הזכוכית», והעיקרון ההפוך לעיקרון של פיטר חל כאן: דוחפים אותך למטה ומטה עד שאתה נתקל בקיר ללא מוצא, או עד שאתה מתקומם

5.
הבעיה היא שכל קכא″צ, גם אם הוא לוקח את עבודתו ברצינות רבה, לא מסוגל להעריך נכון אנשים שונים ממנו מדי, אשר נמצאים מחוץ לטווח מסוים שהוא מבין. ציולקובסקי ב-«אבל וגאונות» אמר זאת
— היטב

בוא נניח שאני אדם ממוצע ולכן יכול לזהות או להבחין באדם שהוא רק קצת יותר גבוה ממני. אם הוא חכם מדי, בעל ידע רב, גבוה מבחינה מוסרית, מלא רעיונות מבריקים, אז לא רק שאני לא יכול להבין ולהעריך אותו כראוי, אלא שהוא בעיניי יכול אפילו להיחשב כפושע או משוגע. זה אומר שאני לא יכול למצוא גאון

אולם במדינת ישראל הקכא″צים (לפחות אלה שפגשתי), לצערי, אינם מבריקים בגובה המעוף האינטלקטואלי

6.
לכל אדם יש את «טווח היכולות» שלו — מגוון סוגי העבודה שהוא מסוגל להתמודד איתם. בחלק העליון, טווח זה מוגבל על ידי «רמת אי-היעילות» שהוזכרה לעיל בסעיף 3 , אך ישנו גם גבול תחתון — לדוגמה, פרופסור מבריק באוניברסיטה עשוי להתברר כחסר אונים לחלוטין כמורה בבית ספר. מה קורה לאדם המקובל כ-«זר», אך בו בזמן ש-«טווח היכולות» שלו הוא כולו מעל תקרת הזכוכית? אדם כזה אינו מוצא לעצמו מקום הולם בפירמידה של החברה הישראלית. או שהוא יורד מהארץ, או שמוצא את עצמו באופן רשמי בקומה הנמוכה ביותר של הפירמידה הזו -כמקבל הבטחת הכנסה בתור מי שאינו מסוגל לעבוד

סיכום
אולי «שלטון של קציני כוח אדם צללים» נחוץ בשלבים הראשונים של הקמת מדינה (כמו בשנים הראשונות לאחר 1917 ברוסיה — ברית המועצות, כמו בשנים הראשונות להקמתה של ישראל — מיד לאחר 1948). אבל אחר כך המדינה חייבת לעבור ממבנה ניהול כל כך נוקשה לדמוקרטיה. ניסיונם של משטרים טוטליטריים מלמד: זה לא מקובל שאדם ירכז בידיו כוח רב באופן בלתי מבוקר. איסור כזה צריך לחול ברמה של כל ארגון המעסיק לפחות 20 עובדים. יש צורך לתקן את המצב בחברה, כאשר קכא″צים מאחורי הקלעים למעשה שולטים בגורלם של אנשים
!ולא ניתן לערער על החלטת הקכא″צ כזה

המַעֲבָר מ-«שלטון קכא″צים» לדמוקרטיה נחוץ כעת להישרדותה של ישראל. אחרת, חלילה, המדינה תעמוד בפני קריסה בלתי נמנעת, כפי שקרה לברית המועצות בשנות ה-90 של המאה הקודמת